הנערה קרול והילדה שהוסתרה

הגורל יכול להיות, לפעמים, הדבר הכי מרתק בחיים.

 

 

סיפור מרתק ששמעתי, אשר התרחש בתקופת הכיבוש הגרמני של צרפת, בשנת 1943.

 

         באחת הערים הגדולות בצרפת, יצאה בוקר אחד בחורה צעירה ונאה מדירתה, שבבניין מגורים גדול, לכיוון הרחוב והלכה לעבודה. היא עמדה לחצות את הכביש, כשלפתע עצרה לפניה שיירת משאיות גרמניות ובתוכם יהודים המועברים, כנראה, למחנות ריכוז. אחת המשאיות עצרה וחלקה האחורי היה קרוב לבחורה. הבחורה הסתכלה לתוך המשאית וראתה ילדה קטנה עם שיער שחור מתולתל יושבת בקצה המשאית. הילדה פנתה לבחורה והושיטה את ידה. הבחורה הבחינה במבטה המסקרן ובלי חשש שמה רגל על הרגלית, שהייתה מתחת למשאית, עלתה על המשאית, תפסה את הילדה, ירדה מהמשאית, עטפה את הילדה, שהייתה מאוד רזה ורצה לבניין מְגוּרֵיהּ שהיה קרוב מאוד. אותה בחורה, שמה קרול, גידלה את הילדה הקטנה. שלוש שנים עברו והמלחמה הסתיימה.

חלפו מספר שנים ומשפחה יהודית עברה לגור בבניין, בו קרול גרה, ולהם שני בנים קטנים. הם נראו משפחה מכובדת מאוד.

         יום אחד קרול ובתה ירדו לכיוון היציאה מן הבניין. השכנה החדשה בדיוק חזרה ופגשה אותן בכניסה. כאשר השכנה ראתה את הילדה היא קפאה ולא הייתה מסוגלת להוריד את מבטה מהילדה. לבסוף התאוששה ואמרה לקרול: "שלום, איזה ילדה יפה יש לך", אך קרול לא הצליחה לדבר. ענתה רק שלום מהר ויצאה עם הבת לכיוון הרחוב.

השכנה חשבה רבות כיצד ליצור קשר עם קרול, כי נאמר לה שבעלה הראשון ובתה בת ה-3, שהגרמנים לקחו למחנה, נספו. היא הייתה חייבת למצוא הוכחה שהבת של קרול היא בִּתהּ. באחד הימים השכנה מצאה אלבום משפחתי ובין התמונות מצאה תמונות של בתה, זו שאיבדה במחנה במהלך השואה. כשהסתכלה על התמונות ראתה בהן את הילדה של קרול. אמא יכולה לזהות את ילדיה גם ממרחק השנים, כי לבה של אם אינו יכול לטעות.

השכנה החליטה שהגיע הזמן לפגוש את קרול. היא פנתה לקרול וביקשה להיפגש ולשוחח עמה. הילדים היו בבית הספר וקרול חיכתה לה. השכנה נכנסה אל קרול עם אלבום התמונות בידיה, התיישבה רועדת וביקשה מקרול סליחה. ביקשה שתקשיב לסיפור שלה וְגָלְלָה את סיפורה. היא הסבירה שהם יהודים, פירטה מה קרה למשפחתה, לבת שלה, פתחה את אלבום התמונות וקרול ראתה את הבת שלה באלבום התמונות של השכנה כילדה קטנה.

קרול פנתה בהתרגשות גדולה לשכנה ואמרה שגם היא רוצה לספר מה ארע לה. קרול סיפרה כיצד מצאה ו"חטפה" את הילדה מהמשאית, ילדה שאינה שלה, הילדה של השכנה, וכך הצילה אותה. קרול ידעה שהבת שלה היא הבת של השכנה, היא חשבה וגם הייתה בטוחה שמשפחתה לא תשוב אליה. היא לא הייתה צריכה לחשוב או לברר כי ידעה שהשכנה היא אִמהּ של בתה.