זיכרונות ילדות מבית סבא חיים שלמה שיקמן בשייט עם מיכל לים האדריאטי
סיפור ילדותי וזיכרונותיי מערב שבת אצל סבתא שְׁפְּרִינְצָה וסבא חיים שלמה שִׁיקְמָן.
אריה, בעלי ז"ל, אהב מאוד לטייל בחוץ לארץ, אך לא בארצות המזרח הרחוק, יתכן שחשב על
העוני מהפרסומות שראה, לכן טיילנו בעיקר באירופה ובאמריקה. לאריה הייתה אהבה גדולה לשייט,
בכל טיול, כשהזדמן לנו, שטנו. אם במהלך הטיול או כטיול של שייט תענוגות. כנראה הוא הדביק בי את
האהבה ל"הובי" הזה, אני אוהבת מאוד לשוט.
אריה נפטר בשנת 2004. לאחר מכן, הצעתי כל פעם לאחד הנכדים או הילדים הגדולים, להצטרף
אלי לנסיעות. גם אחותי הצטרפה אליי לפריז. נסעתי לרוב בחודשי מאי או ספטמבר, החודשים היפים של השנה, תחילת האביב והסתיו. נסענו לריוויירה הצרפתית, לדרום וצפון ספרד, סקנדינביה ועוד.
אחת מנסיעותיי הייתה עם מיכל, נכדתי, הבת הבכורה של שלמה. שטנו באונייה MSC לכיוון הים האדריאטי. עצרנו בוונציה, דוברובניק וערי חוף עוצרות נשימה נוספות. טיילנו ועשינו כיף יחד. זה היה מאוד מעניין, נעים ומשעשע.
ערב אחד, בחדר האוכל של האונייה, ישבנו אחת מול השנייה ליד שולחן מרובע. לידנו, סביב שולחן עגול וגדול מאוד, אכלו בני משפחה מכול הגילאים. הם עשו רושם של אנשים מנומסים מאוד, אלגנטיים, ילדיהם לבשו חליפות ועניבות. כאשר הבטתי עליהם, חשבתי על המשפחה שלי, שיכולנו לנהוג כמותם. על מפת השולחן שלנו היה מונח תפריט, לכול אחת מאיתנו הייתה צלחת קטנה עם לחמים: לחמנייה קטנה, מקל גריסינו קטן קריספי ופרוסת לחם קטנה חתוכה באלכסון. המלצר הגיע, שם לנו את המפית על הברכיים ופתחנו את התפריט. בחרנו מה לאכול, הוא רשם והלך.
מיכל ואני שוחחנו והתחלנו לנשנש מהלחמים. לקחתי את הלחמנייה ובָּצַעְתִּי אותה. הלחמנייה הייתה כל כך טרייה וחמה, היא נשברה בין אצבעותיי והתפזרו ממנה פירורים על השולחן. חשבתי שאני חייבת להזיז הצידה את הפירורים מהמפה, כי עוד מעט יבוא המלצר עם צלחת האוכל. בזמן שאני מזיזה את הפירורים הצידה מהמפה, עברו מחשבותיי לילדותי, כשהייתי בת 6 או 7 בערך, אצל סבא וסבתה שלי בפולין. הם היו חסידי גור דתיים מאוד. בערב שבת כל המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת השבת. כאשר סבא סיים לאכול את הדגים, נשרו לו פרורים על השולחן מחלת השבת והוא הזיז אותם הצידה עם שתי הידיים, אחת לצעד ימין והשנייה לצד שמאל. לאחר מכן, הוא החל לשיר כששתי הידיים שלו דופקות על השולחן לפי קצב המנגינה.
פניתי למיכלי וסיפרתי לה מה קרה לי באותו רגע. אמרתי לה שאני לא זוכרת את מילות השיר, רק את שתי המילים שמתחילות אותו: "שלום עליכם". אז מיכלי, כאילו גם היא הייתה אצל סבא, התחילה לשיר את השיר עם כל המילים ובעיקר עם המנגינה. היא הגיעה לעזרתי כמו מלאך מהשמיים, כל כך התרגשתי ושרתי איתה ודפקנו עם הידיים על השולחן. הרגשתי שימחה בלב והתרוממות רוח, הייתי כל כך מאושרת וגם מיכלי. הילדים מהשולחן העגול לידינו הסתובבו כדי להאזין לנו שרות.
למחרת בערב, כשהגענו לחדר האוכל והתיישבנו ליד השולחן שלנו, אחד הבנים סובב את ראשו אליי ושאל אותי: "גם היום תשירו לנו?" התרגשתי גם מהשאלה הזאת של הילד הקטן.
אני מצרפת לסיפור את השיר שסבא שר בערבי שבת ליד השולחן בזמן הארוחה.
שלום עליכם / מן הקבלה
פיוט מהמאה ה-17
מקהילות המקובלים בצפון אפריקה
נפוץ בתנועות החסידות בעולם
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
(בנוסח עדות המזרח מוסיפים:
בְּשִׁבְתֵכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא)
צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן
מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
